הנדירי נ' מועלם מדחסים בע"מ ואח'

פסק – דין

עניינה של התובענה בשתי תאונות עבודה שבהן היה התובע מעורב, ובנזקי גוף שלטענתו נגרמו לו בעטיין ושבגינם הוא עותר לפיצוי מן החברה המעבידה ומן המבטחת.

התובע הוא אחד משני שותפים בחברה המעבידה ובמוקד הדיון נמצאת שאלת השלכת מעמדו ותפקידו של התובע בחברה על חבותה.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1.התובע, אמנון הנדירי (להלן: "התובע"), יליד 29.3.1957, היה בכל המועדים הרלוונטיים לתובענה, אחד משני הבעלים והמנהלים של הנתבעת מס' 1, מועלם מדחסים בע"מ – חברה שעיסוקה בתיקון ושיפוץ מדחסים (להלן: "החברה").

בכל אותה עת עבד התובע בחברה כמשפץ מדחסים, בעל מומחיות מיוחדת לאבחון תקלות בהם.

במסגרת עבודתו, היה התובע מעורב בשתי תאונות שבהן נפגע מהתפוצצות של מדחסים שבהם טיפל. התאונה האחת אירעה ביום 5.2.96 (להלן: "התאונה הראשונה"), והתאונה האחרת אירעה ביום 26.5.99 (להלן: "התאונה השניה", וביחד עם התאונה הראשונה, להלן: "התאונות").

2.כתוצאה מהתאונה הראשונה נפגע התובע, לטענתו, בעינו השמאלית וכן נגרם לו נזק חמור בשמיעה וביכולת הריכוז. הוא החל לסבול מרעשים, מצלצולים ומצפצופים באוזניו.

כתוצאה מהתאונה השניה נפגע התובע, לטענתו, בכף יד שמאל ובבטן. כן נגרמה לו פגיעה נוספת בשמיעה והחמרה בכל אותן תופעות שמהן סבל מאז התאונה הראשונה.

לדבריו, בעקבות שתי התאונות נגרמה לו נכות פסיכיאטרית משמעותית; ובין היתר הוא סובל מהפרעות שינה, אי שקט וקשיי תפקוד הן בעבודה והן מחוצה לה. הוא נוטה למצבי רוח, עצבנות יתר, מתבודד ומשולל שמחת חיים. על רקע זה הוא מטופל בתרופות פסיכיאטריות.

לאחר התאונה הראשונה היה התובע בחופשת מחלה למשך כ- 6 חודשים; ולאחר התאונה השניה היה בחופשת מחלה במשך 19 ימים. לדבריו, מעת התאונה הראשונה הוא נאלץ להפחית את כמות שעות העבודה, והדבר פגע קשה בשכרו.

התאונות הוכרו על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונות עבודה – בעקבות התאונה הראשונה נקבעו לתובע 19% נכות צמיתה, ובעקבות התאונה השניה 0% נכות; כאשר יצוין כי ממסמכי המל"ל עולה כי הטיפול בתביעת התובע בגין התאונה השניה הופסק בשל היעדר שיתוף פעולה מצידו ואי היענות למכתבי המל"ל.

3.התובע טוען שהחברה נושאת באחריות לארוע התאונות משום שהתרשלה בכך שלא נקטה בכל אמצעי בטיחות, אף לא הנהיגה הוראות וכללי בטיחות, למניעת מצבים שבהם הפעלת מדחסים או בדיקתם יגרמו לפיצוץ וכתוצאה ממנו לנזקים. בכתב התביעה טען התובע גם להפרת חובות חקוקות מצד החברה; אלא שהתובע לא פירט ולא איזכר כל הוראת דין שהחברה נמצאה מפרה, והטענה בהקשר זה נטענה בעלמא. עובדה היא שהתובע גם לא חזר בסיכומיו על הטענה בדבר הפרת חובה שבחוק – ובהינתן האמור ייאמר כבר כעת כי אין מקום להידרש לה.

ככל שמדובר בנתבעת מס' 2, מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת") – בכתב התביעה נטען כי זו חבה בפיצוי התובע משום היותה "המבטחת של הנתבעת (החברה – ע.ב.) בביטוח חבות מעבידים". כך התובע, ולא יסף, ובסיכום טיעוניו אף לא איזכר עוד התובע את המבטחת; וממילא לא פירט באשר לחבותה הנטענת (החברה והמבטחת, להלן ביחד: "הנתבעות").

לטענת התובע נגרמה לו בעקבות התאונות נכות רפואית בתחום הפסיכיאטריה בשיעור של 50%; ונכות נוספת בתחום אף אוזן גרון – 10% בגין טנטון מתמיד ו- 5% נכות בגין ירידת השמיעה בתדירויות הדיבור.

4.הנתבעות מצידן טוענות כי בהיות התובע המומחה ובר הסמכא בחברה בכל הקשור בשיפוץ מדחסים, הוא גם זה שקבע את נוהלי העבודה בנדון – ומשכך הוא בלבד נושא באחריות אישית ובאשם לארוע התאונות.

לחלופין הן טוענות כי לא הוכח שקיימות הוראות בטיחות או אמצעי מיגון שהיה בהן כדי למנוע את התפוצצות המדחסים ואת ארוע התאונות; וממילא לא הוכח שהתאונות ארעו בשל רשלנות. בהקשר זה מפנות הנתבעות למסקנות משרד העבודה והרווחה בעקבות התאונה השניה, שאין בהן כל קביעה כי החברה התרשלה באופן כלשהו.

אשר למבטחת – הנתבעות מצביעות על כך שלמעשה התובע לא העלה כל טענה נגדה; ומכל מקום, על פי הפוליסה החלה בהקשר לכיסוי הנטען כלפי מנהלי החברה שהם עובדים שכירים בה, נקבע בפרק "חבות מעבידים" כי המבטחת אינה אחראית "בגין מקרה ביטוח הנובע ממעשה או מחדל של הנפגע עצמו"; וכזהו המקרה בענייננו.

כן טוענות הנתבעות לשיהוי ניכר מצד התובע בהגשת התובענה – מקום שהתביעה הוגשה כשבוע ימים בלבד בטרם חלוף תקופת ההתיישנות בנוגע לתאונה הראשונה משנת 1996 – שהיא המשמעותית יותר אף לשיטת התובע. וכבר בשל כך, לעמדת הנתבעות, יש לדחות את התובענה; ולמצער, לייחס לתובע רשלנות תורמת בשיעור מירבי. לעניין השיהוי, אומר כבר כעת, כי רק בנסיבות חריגות ישעה בית המשפט לטענת שיהוי בתביעות ממין זה, וכי בשל כך בלבד לא הייתי דוחה את התביעה.

5.יצוין כי עדותו של התובע היתה עדות יחידה בתיק לעניין העובדות.